גישת ACCT של התערבויות טיפוליות מכוונות ערכים של קבלה ומחויבות תרבותית, מדגיש רעיונות של פלורליזם תרבותי ואתני. בבסיס מודל ACCT ניצבת השאיפה לטיפוחה של גמישות פסיכולוגית תרבותית – Psychological Culture Flexibility אשר נתפסת כחיונית לבריאות נפשית בין תרבותי, אתנית ודתית. על מנת להגיע אל הגמישות הפסיכולוגית הערכית והבין תרבותית מציעה גישת ACCT מודל עבודה טיפולי, אשר מתאר תהליכים שמפחיתים קיטוב, תיוג, הדרה, אפליה ונוקשות פסיכולוגית תרבותית וערכית.

על מנת להתמודד עם התהליך של הימנעות ממפגש עם חוויות בין תרבותיות שאינן נעימות            ( רגשות, מחשבות, זיכרונות וכו' ) או עם ניסיונות עקרים לשלוט בהן, מבקשת ACCT לסייע למטופל לפתח נכונות לקבלן בצורה מלאה מתוך עמדה של חמלה כלפי העצמי וכלפי האחר הזר והשונה.  העיסוק בערכים במסגרת ACCT אינו מכוון להנחלה של כללי מוסר או ערכים " נכונים בתרבות מסוימת " למטופל. בשונה מהתפיסה המוסרית של ערכים, רואה מודל העבודה של ACCT בערכים רעיונות שנבחרים בצורה חופשית על ידי המטופל מתרבות מסוימת, מקושרים לדפוסי פעולה אשר מעניקים משמעות לחייו וביכולתם לכוון ולארגן את ההתנהגות לאורך זמן. במילים פשוטות יותר, ערכים על פי ACCT הם הרעיונות אשר מעוררים בנו אכפתיות, מעניקים לחיינו משמעות ולאורם היינו רוצים לפעול ולחיות. ערכים ב – ACCT דומים למצפן, אשר מצביע על כיוון לנוע לעברו. חשוב לציין, כי ניסוח והבהרה של ערכים בהתאם ACCT חיוניים לעבודה הטיפולית בגישת ACCT מפני שגישה זו מבוססת על פילוסופיה פרגמטית. עם זאת, אף על פי שערכים נבחרים בצורה חופשית ומהווים מעין אקסיומה אשר קודמת לשיפוט או לבחינה, אין הם מנותקים מקונטקסט תרבותי או חברתי. כיצורים חברתיים אשר מתעצבים על ידי התרבות שבה אנו חיים, ערכינו גם הם קשורים בחברה ובתרבות ומתנסחים בעזרת שפה אשר מתעצבת תרבותית. אך למרות השפעות אלה, אין הערכים מוכתבים לנו. בנוסף לכך, מודל ה – ACCT מכוון לכך שערכים אינם מתגלים. אלא מובנים על ידי המטופל, ומכאן העיסוק בשאלות על אודות אמתותם מאבד במידה רבה את הרלוונטיות שלו.

קבלה עצמית של ארכיטיפ ' הצל הקולקטיבי ' : גישת ACCT מתמקדת בארכיטיפ הצֵל אשר מתמקד בחלקים באישיות האדם שאותם הוא מסרב לקבל ולכן מדחיקם. חלקים אלו נתפסים בעיניו כזרים ומעוררים בקרבו רתיעה, כעס ושנאה. בהמשך המוקד הנו בבחינה יותר רחבה של ארכיטיפ ' הצל הקולקטיבי ' אשר מסביר תופעות חברתיות ובין תרבותיות של סימון קבוצה מסוימת, כגון מוסלמים כשנואים ונחותים, והפגנה הומופוביה כלפיהם. למעשה ' המוסר הישן ' אשר מצפה מהאדם להיות טוב ולהתכחש לרע שבתוכו כשל, ובמקומו התפתח ' המוסר החדש ' שבמסגרתו המטופלים בקליניקה למגוון יקבלו וישלימו עם הצדדים השליליים והנחותים תרבותית באישיותם.

יחסיות תרבותית – Cultural Relativism : גישת ACCT פועלת להחזרת וביסוס היחסיות התרבותית – Cultural Relativism, גישה זו מדגישה שעל – מנת להבין תרבות אחרת, יש להימנע משיפוט בין תרבותי. וכי כל תרבות מתאימה למאפיינים של חבריה. אין להעריך תרבות כטובה יותר או פחות מהאחרת, אלא יש ללמוד ולהבין תרבות על פי אמות המידה שלה עצמה. למעשה אפשר להתייחס לתרבות על פי הבנת הצרכים של אותה תרבות, ועל-פי הכרת מערכת המשמעויות שחברי התרבות עצמם נותנים למרכיבי תרבותם, ולא גורמים חיצוניים. גישה זו תורמת לקידום הסובלנות כלפי אורחות חיים שונים ו בין תרבותיים. הסוציולוג ויליאם סאמנר ציין כי תרבויות מתפתחות בתנאים הייחודיים לחברה נתונה: תנאי אקלים, משאבים טבעיים, פוליטיקה, כלכלה והיסטוריה, משום כך יימצאו הבדלים בין תרבויות."

מיתוג בין תרבויות – Cultural frame switching : גישת ACCT מקדמת מיתוג בין תרבויות – Cultural frame switching, זהו מצב שבו תפיסת עולם המטופלים הופכת לדו – תרבותית. כך המטפלים בקליניקה יכולים להזדהות עם שתי התרבויות, וכי הזהות התרבותית משתנה עם הזמן ובמצבים השונים, כך שדו תרבותיים יכולים להזדהות יותר עם תרבות המקור במצבים מסוימים ולהזדהות יותר עם תרבות האחר והשונה  במצבים אחרים.

שיפוט בין תרבותי – קולקטיבי – Intercultural-collective judgment : גישת ACCT פועלת להפחתת שיפוט בין תרבותי, אתני, ודתי. שיפוט כזה מתפתח במצבי עוינות, שנאה, העדר סבלנות, ופסילה של האחר, השונה והזר. שיפוט כזה מוביל לביטול האחר, ערכיו, אמנותיו וכלל אורח חייו. שיפוט שכזה מוביל להצדקה של התנהלות בלתי אנושית, בלתי ערכית ובלתי חוקית כלפי האחר והשונה. שיפוט בין תרבותי מבוסס על סטראוטיפים, עוינות, סטיגמה, הדרה, ניכור, ואפליה כלפי השונה. שיפוט שכזה מוביל להסתגרות, רתיעה , והימנעות ממגע עם הזר והאחר, וכל זה בתולרו מגביר חרדה, פניקה, פוביה, עוינות ושנאה כלפי הזר והאחר. מעגל השיפוט הבין תרבותי הקולקטיבי מוביל בסופו של דבר להסלמה ופסילה קוטבית ומשחירה של האחר. תהליך כזה אולי עשוי להטיב בטווח הקצר, אך בטווח הארוך, הוא מוביל להחמרת מצוקה רגשית, ערכית, דימוי עצמי נמוך ולרגשות אשמה, בושה, בוז וסלידה עצמית.

ענווה ופתיחות בין – תרבותית : גישת ACCT מקדמת ודוגלת בענווה תרבותית. למעשה טיפול בין תרבותי מבוסס בראש ובראשונה הן על ענווה תרבותית, והן על פתיחות תרבותית אתנית ודתית כלפי האחר והשונה. העדר צניעות ורגשות עליונות של המטפל מזיקים מאוד ולא מקדמים כלל את תהליך הטיפול. מטופל מתרבות אחרת, מיד ומהר מאוד מזהה את הגישה הלא צנועה, לא מכילה, ולא פתוחה וסקרנית כלפיו וכלפיו ערכיו ומנהגיו. זיהוי כזה מוביל להסתגרות, הימנעות וזהירות של המטופל בביטוי חוויות, תפיסות ועמדות יוצאות דופן וחריגות. הדבר מורכב במיוחד כאשר לכאורה המטפל מגיע מתרבות אשר נתפסת כעליונה וגבוהה כדוגמת התרבות המערבית, זאת לעומת התרבות המזרחית, השמרנית והמסורתית, אשר לכאורה נתפסת כנחותה ביחס לתרבות המערבית. ענווה וצניעות תרבותית עמוקה, מאפשר פתיחות כינה, אמית , הגונה ומשווה כלפי המטופל, סביבתו ואופניי מחייתו.           

' מוגנות תרבותית ' בטיפול בין תרבותי : גישת ACCT מחזקת ומעצימה מוגנות תרבותית בהליך הטיפולי. אחד המונחים המשקפים הדגשת חשיבות היחסים במרחב הטיפולי בין מטפלים למטופלים, הוא 'מוגנות תרבותית'. סביבה 'מוגנת תרבותית' היא סביבה בטוחה יותר מבחינה רגשית, רוחנית, חברתית  ופיזית, וכזו שאין בה שלילה, פגיעה או איום על זהותם וצרכיהם של מטופלים המגיעים מקרב אוכלוסייה מגוונת. מי שחקרה וקידמה את המונח הייתה ד"ר אירהרפטי רמזדן (Irihapeti Ramsden), מיילדת מאורית בניו זילנד שהבחינה שיולדות מאוריות נאלצות ללדת באופן שונה מאוד מהמקובל בתרבותן בחדרי לידה שניהלו מיילדות לבנות. ד"ר רמזדן זיהתה כיצד ניסיונות לנכס את התרבות המאורית באופן "מודבק" למערכת הבריאות, מבלי להפנים פרקטיקות תרבותיות באופן עמוק ומבלי לקלוט מיילדות מאוריות לצוות, יצרו בפועל מצבים פוגעניים עבור יולדות.

טיפול מודע מוגנות תרבותית, מדגיש את הצורך בפעולות ממשיות ביחס למתן הכרה, כבוד וטיפוח של זהות חברתית, רוחנית ותרבותית, כמו כן בחינה של נושאים הקשורים לזהות, שייכות ויחסי כוח העשויים לפגוע או לקדם את חווית המוגנות של המטופלים. פעולות אלה נגזרות מעמדה טיפולית הכוללת רפלקציה אקטיבית ומתמדת, בחינה של עמדות, גישות וחוויות כפי שהן מתעצבות דרך הזהות ומעגלי השייכות של המטפל ושל המטופל. דגש מרכזי ניתן ליחסי כוח והיררכיה שמתקיימים ביחסים טיפוליים והשפעתם על תהליך הטיפול ועל יכולותיהם של מטפלות ומטפלים להבין היבטים של האינטראקציה הטיפולית כנטועים בתוך מארג היררכי של יחסי כוח, ריבוד ואי-שוויון. הטיפול הבין – תרבותי, עבר מדגש על "ידיעה" והכרה של התרבות, לעבר דגש על "יחסים" ובפרט דגש על רפלקציה ומודעות של מטפלות ומטפלים ליחסי כוח והשפעתם על הטיפול. טיפול זה מאמץ  מסגרת חשיבה הכוללת שאלות שמעודדות התבוננות, למידה ובחינה עצמית מתמדת של עולם הערכים, האמונות והשפה הטיפולית. זאת, תוך הוספת רובד נוסף ומשמעותי למיומנות הקלינית הכללית, בכדי לייצר סביבה מוגנת ומותאמת יותר לצרכי מטופלים ומטופלות באשר הם.

אינטליגנציה תרבותית Cultural Intelligence – CQ :  גישת ACCT מעצימה יכולות של אינטליגנציה בין תרבותית. למעשה אחת ממטרות הטיפול בקליניקה לתרבות ומגוון, הנה פיתוח בקרב המטופלים את יכולת ההכלה והאינטליגנציה התרבותית Cultural Intelligence – CQ. איירלי ואנג הגדירו את המושג אינטליגנציה תרבותית, כיכולת של הפרט להצליח במצבים שמאופיינים בגיוון תרבותי. אנשים בעלי  CQ גבוהה, פחות ימנעו ממגעים רב תרבותיים, ויהיו יעלים ומעוניינים לפתח קשרים חברתיים ותעסוקתיים בסיטואציות של מגוון רב ־ תרבותי, ( איירלי ואנג , 2003 ). טיפול באמצעות העמקת הפתיחות ויכולת האינטליגנציה התרבותית תוביל להגברת האימון הבין אישי והתרבותי, תפחית חשדנות, עוינות, התגוננות, הימנעות ועימות בסיטואציות של מגוון ושוני בין תרבותי, ובמקביל היא מגבירה יכולת ההכלה, הקבלה והאמפתיה הבין תרבותית – דתית.